איך הגעתי לתזונה – ואיך הומצא המונח “קיטו שפוי”

אחת השאלות הראשונות שאנשים שפוגשים אותי שואלים אותי היא: איך הגעת לקיטו?

האמת, גם אני לא ידעתי לענות על זה עד לפני כמה שנים…

מעולם לא הייתי כבד משקל (עד שדחפו לי 16 כדורים ביום ועליתי 25 ק”ג), לא סוכרתי, אתלט כל חיי שמתעסק עם אוכל וספורט על בסיס יומי. אבל אם אני בכל זאת צריך להצביע על רגע אחד המהווה את התפנית, זה שגרם לי לקחת החלטה לשנות לגמרי את אורח החיים שלי, נצטרך לחזור בזמן לשנת 1998.

״יש לך מחלת קרוהן״!

אמר לי הרופא ובאותה נשימה הגיש לי מרשם עם לא פחות מ-16 כדורים.

״אם תיקח את כל הכדורים האלה, איכות החיים שלך לא תפגע״ ואז הוא מוסיף בלחש ״עד כמה שניתן״.

תוך כדי שאני מנסה להבין את המשמעויות של הגזרה שכרגע נפלה עליי משום מקום, אני לומד שקרוהן זו מחלה חשוכת מרפא, מחלה של צעירים, סוג של אוטואימונית.

אני משתחרר מבית החולים בלינסון, בגיל 24 המום, כחוש, מותש ומוכה. עכשיו לך תתחיל חיים…

החלטתי שאין מצב!

אני לא הולך לדחוף 16 כדורים שונים אל הגוף שלי כל פעם, ושאני אנסה כל דבר שיציעו לי כדי לא לקחת את אותן תרופות ולהיפטר מהתיוג הזה של קרוהן.

מה לא ניסיתי???

כל תזונה אפשרית, כל מטפל הוליסטי, כל “מכשפה” עם “כוחות על”, מטפלים מנטליים, סינים, בארץ, בחו”ל… הכל!!!

שנים של ניסוי וטעייה ואלימינציה של מאכלים הביאו אותי בסוף לתזונת קיטו, כזו שמתאימה לי, מגוונת, טעימה, סקסית, צבעונית ולא חסר לי בה כלום, להיפך, אני חווה אושר (ועושר) תזונתי שלא חוויתי מימיי…

אני קורא לה: קיטו שפוי.

שנים שבכלל לא ידעתי שיש לזה שם, ללא גלוטן (ברור!), ללא סוכר (תענוג!!), חלב (out!), אטקינס, דל פחמימה, רווי בשומן בריא, מלא שמות של אותו הדבר.

היום אני יודע שזה עובד, היום אני בריא

איך אני יודע? כי 10 שנים לא חוויתי התקף, כי בבדיקות הקולונוסקופיה האחרונות הרופאים כבר לא ידעו לומר אם היה בכלל קרוהן, או טעות באיבחון (כמובן שהפרופסור הנכבד לא יכול אפילו לחשוב על כך שהבראתי, אז טעות באיבחון נשמע טוב יותר…) כי בשורה התחתונה, והכי חשוב – אני מרגיש מעולה!!! היום בגיל 47 אני נראה ומרגיש בשיאי…

הדבר הכי מדהים בעיניי (ולא בקטע חיובי) הוא שאף רופא במהלך האבחון לא דיבר איתי על תזונה, לא ייעץ לי לשנות תפריט ורק התרכז במציאת התיוג הנכון והתאמת הכדורים לסימפטומים.

מדוע זה קורה? אולי כי הרופאים עובדים לפי קו מסוים שהתוו להם, על פי פרוטוקולים כתובים מראש, מטפלים בסימפטומים ולא בבעיה עצמה…

בשורה התחתונה, אם לא הייתי לוקח החלטה שאני מציל את עצמי משגרה של כדורים ותרופות (שכנראה שלא הייתה באמת עוזר לגוף שלי באופן שהוא באמת היה זקוק לו), אף אחד לא היה מציל אותי – גם לא הרופא שלעיתים אנחנו (טועים) וסומכים על כל מה שאומרים לנו בעיניים עצומות. סביר להניח שהייתי מגיע לסיבוכים לא נעימים של המחלה, חס וחלילה כריתת מעיים ואפילו חמור מזה.

כמובן שאני לא טוען לרגע שאסור לסמוך על הרפואה הקונבנציונלית ונציגיה – מה שאני רוצה להגיד זה שאנחנו מכירים את הגוף שלנו הכי טוב שיש ויודעים מה עושה לנו טוב ולא פחות חשוב מכך – מה עושה לנו לא טוב – ולכן אנחנו חייבים תמיד לשאול שאלות, לחקור, ללמוד, להקשיב לגוף ולא לקבל את כל מה שאומרים לנו באמירת אמן רק בגלל שאיש מכובד עם חלוק לבן והרבה תארים לפני השם שלו אמר לנו משהו.

אז איך הגעתי לקיטו?

נראה לי שפשוט פחדתי, מאותו היום במאי 1998, לחזור לבית החולים בלינסון.

לא רציתי להיות זה שיש לו קרוהן. ידעתי שיש לי את הכוחות לרפא את עצמי.

Let food be your medicine – כבר אמרנו?

המסר שלי היום אליכם הוא כזה:

אל תחכו להגיע למצבי קיצון כדי לעשות שינוי בתזונה, תעבדו עכשיו ובכל יום כדי לתחזק את המכונה היחידה הזו שיש לכם – הגוף שלכם!!!

האסטרטגיה שלי לבריאות מעולה לא השתנתה ב-6 וחצי השנים האחרונות:

אני אף פעם לא יודע מה העולם יזרוק עליי ולכן אני תמיד מוכן לכל מה שיגיע (ראה ערך קורונה וכו’).
אני מתמקד בבריאות המטבולית והחיסונית שלי בכל יום!!!
עד כה אני זוכר אולי פעם אחת שהייתי חולה בשש וחצי השנים האחרונות (טפו טפו חמסה חמסה).

ואם אתם מסתבכים,

אני לרשותכם.